בשיטת זיקוק האלכוהול נפטרים למעשה מהמים שבשיכר, ומקבלים תזקיק בעל אחוזי אלכוהול גבוהים יותר. עיקרון תהליך הזיקוק מסתמך על ההבדלים בנקודות הרתיחה של הכוהל האתילי (78.3ºc) והמים (ºc100), המהווים את עיקר נפחם של משקאות השיכר.
בעת חימום השיכר לטמפרטורות של בין 78.3 ל- 100 מעלות, האלכוהול והחומרים המורכבים איתו כימית מתאדים, בעוד המים והחומרים המורכבים איתם כימית אינם מתאדים. אדי האלכוהול מתנקזים דרך פתח צר המצוי בראש המזקקה, מקוררים, ומתעבים חזרה לנוזל בעל ריכוז אלכוהול גבוה יותר. שיטה אחרת, נפוצה הרבה פחות, מסתמכת על ההבדלים בנקודות הקיפאון של הכוהל האתילי (-114ºc) והמים (ºc0). בשיטה זו מקררים את השיכר לטמפרטורה מתחת ל- ºc0 ומפרידים את מקפא המים ממקפא השיכר.
שיטות זיקוק האלכוהול
קיימות כיום שתי שיטות זיקוק עיקריות: זיקוק דודי וזיקוק רציף:
• זיקוק דודי / מזקקת אלמביק (Pot Still Alembic) -
זוהי השיטה הקלאסית, והערבים הורישו לה את השם "אל-אמביק", שמשמעותו "במיכל האמביקס".
שיטה זו משמשת כיום בזיקוק משקאות איכותיים: ברנדי מובחר (למשל: קוניאק וארמניאק), וויסקי מאלט, רום כהה, וטקילה וג'ין איכותיים. קיימים הבדלים דקים בצורת הדוד בו מזקקים ברנדי, וויסקי או כל כהיל אחר, אך המבנה הבסיסי של המזקקה זהה.
היתרון המשמעותי בשיטה זו, הוא שהתזקיק הסופי שומר איכויות רבות מאלה של השיכר ממנו זוקק, ומזכיר אותו בטעמו וניחוחו.
החסרון המשמעותי בשיטה זו, הוא שלא ניתן להוסיף שיכר לדוד במהלך הזיקוק, ולכן צריך למלא את הדוד כל פעם מחדש - עובדה שמאטה מאוד את התהליך ולכן גם מייקרת אותו. עפ"י רוב נעשה שימוש בשתי מזקקות מחוברות מסוג זה (זיקוק כפול), כשהראשונה בעלת דוד גדול יותר לזיקוק ראשוני, והשנייה קטנה יותר להשבחת איכות הזיקוק.
זיקוק דודי מתבצע כיום באותו האופן שבו בוצע לראשונה ע"י המדענים הערבים, אך בנוסף נוהגים להפריד את אדי האלכוהול המופקים בתחילת וסוף התהליך ("ראש וזנב הזיקוק") ומחזירים אותם לזיקוק נוסף, וזאת משום שאינם אחידים בדחיסותם וקצב האידוי שלהם ולכן איכותם ירודה. רק את גוף הזיקוק, שאת איכותו בוחן "אשף הזיקוק" (Master Distiller) מעבירים הלאה לקירור ולזיקוק שני.
רוצים לדעת עוד - כנסו - קורס ברמנים
